בורחנות יום שלישי: Something in the Rain
- yotamnoy
- 6 באוק׳ 2020
- זמן קריאה 17 דקות
בּוֹרְחָנוּת ליום שלישי, והפעם:
לפעמים זה קשה להיות אישה.
סקירה על הדרמה הקוריאנית הרומנטית Something in the Rain
למי שלא מכיר.ה את הקונספט של בורחנות פעמיים בשבוע, הנה הסבר קצר.
1. חוקי הפורמט
הסקירות שלי מתחלקות לארבעה חלקים:
חוקי הפורמט (You Are Here). אם זו לא הסקירה הראשונה שלי שאת.ה קורא.ת, ניתן לדלג.
סקירה כללית על הסידרה, בשאיפה בלי ספוילרים. ספויילרים לא מפריעים לי בשום צורה, אז לפעמים אני לא שם לב שמשהו הוא ספוילר. זוגתי מאוד רגישה אליהם, אז אם יהיה לה כוח לעבור על הסקירה לפני שתפורסם, אולי היא תצא פחות ספוילרית. בלי נדר.
סיכום והמלצת צפייה או אזהרה להימנע.
אחרי מרווח ברור ובולט לעין: סקירת עלילה, עם ספוילרים למכביר.
2. סקירה כללית על הסידרה, בשאיפה בלי ספויילרים:
א) מידע כללי:
הסידרה Something in the Rain היא דרמה רומנטית באורך 16 פרקים של בערך שעה ועשרים דקות כל אחד.
עלתה לאוויר לראשונה ב-30 למרץ 2018. שודרה שני לילות בשבוע (שישי ושבת) באחת עשרה בלילה, אז הסתיימה מהר, הפרק האחרון שודר ב-19 במאי 2018.
הסידרה שודרה בערוץ כבלים בתשלום ולא בשידור ציבורי, אז הרייטינג הממוצע שלה היה 5.5 אחוזים. למעשה, זה נחשב גבוה לסידרה בהפצה כזו, וכל הצוות והקאסט קיבלו צ'ופר לאור ההצלחה הגדולה - חופשה משותפת של שלושה ימים ביפן. שווה!
בשיאה זכתה הסידרה לרייטינג של 7.2 אחוזים, מה ששם אותה במקום 37 בדירוג הסדרות הכי נצפות בהיסטוריה של שידורי הכבלים בקוריאה.
שם הסידרה מיתרגם מילולית ל(תחזיקו חזק): Pretty Sister Who Buys Me Food.
אז כן, המילה לאחות גדולה בקוריאנית, נוּנָה (Noona), היא בעלת משמעות מעבר לתרגום המילולי שלה. יש כל מיני כללי נימוס בקוריאה של מי קורא למי איך. למיטב הבנתי, נונה זה כינוי שבו גבר אמור להשתמש כלפי אישה שמבוגרת ממנו, אבל לא בהמון שנים. אני לא מתיימר להבין את הדקויות של זה, ולמה אישה מבוגרת שקונה אוכל לגבר צעיר זה משהו חריג. בכלל, נראה שיש המון התייחסות להפרשי גיל ולוותק בכללי הנימוס הקוריאנים, ובהרבה דרמות דמויות יגידו אחת לשנייה "איך את.ה מתחצף.ת אלי, אני מבוגר.ת ממך!" ודברים כאלה.
אבל נעזוב את זה. אולי איזה יום נפתח את נושא השמות המטופשים של דרמות קוריאניות, אבל היום אינו היום הזה!
לגבי איך הגיעו מ"אחות גדולה יפה שקונה לי אוכל" ל"משהו בגשם" (או "רומן בגשם", כפי שהיא מופיעה בנטפליקס בעברית) - לא יודע. כלומר, אני כן יודע, יש בסידרה הרבה סצנות רומנטיות שמתרחשות בגשם, אבל הקטע של הסידרה קצת הולך לאיבוד בתרגום הזה. לא נורא.
הסידרה נכתבה על ידי קִִים יוּן (Kim Eun) ובוימה על ידי אָן פָּאן-סוֹק (Ahn Pan-seok).
ניתן לצפות בסידרה בנטפליקס. ואפילו יש לה כתוביות בעברית, לי אישית קצת יותר נוח עם כתוביות בעברית מאשר באנגלית.
ב) למה בחרתי לצפות דווקא בה:
זוגתי שירה בחרה אותה, סתם כי נטפליקס המליץ אחרי שסיימנו את Coffee Prince. שירה שונאת ספויילרים ונמנעת באדיקות מצפייה בטריילרים, אז בוחרת במה לצפות לפי שם ותמונה, וזה התאים לה.
הסידרה זכתה לכינוי "חיימי והיפה שלנו," כי הדמות הראשית הגברית הוא חתיך וחמוד והדמות שלו נוגעת ללב אז זכה לכינוי חיימי, והשחקנית הראשית כל כך יפה! מה זה?!
כשהיא הופיעה על המסך לראשונה בהינו בה בתדהמה ומלמלנו "מה זה?"
עד כדי כך.
ג) תֶמוֹת ראשיות ועוד ענייני עלילה מעניינים, בתקווה בלי ספויילרים:
אוקיי, אז כשכתבתי על Coffee Prince ציינתי שהיא סידרה די נועזת ביחס לסדרות קוריאניות אחרות.
ואז צפיתי ב-Something in the Rain.
אז עם רזומה מדהים של שתי סדרות קוריאניות באמתחתי, אמרתי לעצמי "בוא'נה, הקוריאנים האלה עושים טלוויזיה בועטת!"
חשבתי את זה, כי עם כמה ש-Coffee Prince היא נועזת, Something in the Rain מאכילה אותה אבק.
לא אבק, חצץ. סלעים.
במובנים מסוימים הסידרה הזאת היא נועזת גם ביחס להרבה סדרות מערביות.
חלק מהתמות בהן היא עוסקת הן שנויות במחלוקת, גם היום וגם לפני שנתיים+ כשיצאה הסידרה, והיא עושה את זה בלי להתבייש, in your face, בוטה, ובהרבה מקרים כואב. שמועה אומרת שהיו דמעות אצלנו בסלון, יותר מפעם אחת.
אז על מה כל המהומה?
אלימות מינית והמחיר שהיא גובה: הסידרה לוקחת את הנושא הזה לקצה, ביותר ממופע אחד שלו. יש בה קטעים ממש טריגריים. מתקיפה מינית, דרך הטרדה מאיימת של אקסים, הטרדה מינית במקום העבודה והמחיר שהיא גובה ממי שבוחרת להתלונן ומי שמעדיפה שלא. הכל יש בסידרה הזאת, בצורה מציאותית להחריד ומדכאת ביותר, אבל במקביל, הסידרה מלאה בחמלה על הסבל של הדמויות שלה. שיר הנושא של הסידרה הוא Stand By Your Man של תמי ווינט, ולמי שלא מכיר.ה, השיר נפתח במשפט: Sometimes it's hard to be a woman. קצת in your face… זה שיר יפה, אבל חוזר על עצמו כל כך הרבה במהלך הפרקים שכבר ממש נמאס ממנו מתישהו. נמאס!
התמה של לחץ המשפחה המסורתית אל מול הרצון בחופש ומודרניות של הצעירים: זה פה בענק. בשילוב עם התמה של פערי מעמדות. בניגוד ל-Coffee Prince, שם זה היה בעיקר כלי עלילתי, כאן זה מעיק, מעצבן וקשה. ממש. אני שוקל למצוא שם קצר וקליט לתמה הזאת, כי נחזור אליה בעוד כמה סקירות. הצעות יתקבלו בברכה.
שוק העבודה הקשוח של דרום קוריאה: הסידרה מראה כמה קשה לתחזק קריירה בתאגיד קוריאני בפרט ובשוק העבודה שם בכלל, בעיקר אם את אישה.
סולידריות: סביב התמות הקשות הללו יש בליל של דמויות, בעיקר נשים אבל לא רק, שמגלות סולידריות מרשימה אלו לאלו. ויש גם את הייצוג המורכב והכל כך מציאותי של נשים שמעדיפות לצדד בצד הפוגע. האמת היא שאני מצטמרר רק מלהיזכר בזה. ארחיב על זה בסקירת העלילה בסוף הפוסט.
יש כמה תמות שעוסקות בדברים שהם שנויים במחלוקת בדרום קוריאה, אבל בשבילנו הם די שקופים. עניין תרבותי, שהוא די מעניין, האמת. נגיד, כפי ששם הסידרה הקוריאני מרמז, יש פה עניין עם "מי משלם על האוכל", והעובדה שאישה מבוגרת קונה אוכל לגבר צעיר שהוא לא אחיה הקטן היא כנראה משהו לא מקובל שם(?). אולי. לא הבנתי. ויש משהו שקשור בהרגלי שתיית אלכוהול, שבקוריאה יש להם כל מיני כללים טקסיים לזה, והם לא תמיד נשמרים בסידרה. אני חושב. שוב לא לגמרי הבנתי. ואני מניח שיש עוד עניינים שחלפו כל כך גבוה מעל הראש שלי שאני אפילו לא יודע שזה קרה. אז כל זה קצת הלך לאיבוד עלי. ממה שקראתי יש ייצוג ביקורתי של כל מיני דברים כאלה בסידרה, אבל אל תתפסו אותי במילה.
באופן כללי, Something in the Rain נצפית אפילו בעיניים הישראליות שלי כביקורת נוקבת על החברה הדרום קוריאנית. על השמרנות שלה, על תרבות העבודה שלה, על יחסה לנשים. זו סידרה שככל שעובר הזמן ואני רואה עוד דרמות קוריאניות, אני יותר מעריך אותה, ויותר מבין כמה היא חריגה בנוף.
ד.1) דמות ראשית נשית:
היפה שלנו, הדמות הראשית של הסידרה, נקראת יוּן גִ'ין-אָה (Yoon Jin-ah). היא משוחקת על ידי האלילה הנשגבת סוֹן יֶה-גִ'ין (Son Ye-jin).
כמה עובדות אובייקטיביות לחלוטין לגבי השחקנית הפנטסטית הזאת:
כישרון המשחק, הכריזמה ונוכחות המסך של האישה הזאת היא לא מהעולם הזה.
אין דברים כאלה.
אין.
אין!
סון יה-ג'ין היא ילידת 1982, התחילה לשחק בטלוויזיה וקולנוע בתחילת שנות האלפיים, ופרצה בגדול ב-2003 כשסידרה שבה שיחקה וסרט בו כיכבה זכו לפופולריות גדולה.
הסרט הנ"ל, The Classic, זכה בכמה פרסים נחשבים גם מחוץ לקוריאה, והפך אותה למוכרת ומוערכת בכל דרום-מזרח אסיה.
מאז זכתה יה-ג'ין בהמוני פרסים לשחקנית הכי טובה או בפרסי פופולריות, ספרתי בערך חמישים. כולל ב-2019 על הסידרה הזאת, והשנה על הסידרה הבאה בה שיחקה, Crash Landing on You (אמרנו שנדבר על שמות מטופשים מתישהו? אז עוד לא…). רשימת הזכיות והמועמדויות שלה מצריכה כמה וכמה גלילות של העמוד גם באתרים בהם לא כוללים את כולם.
סון יה-ג'ין נחשבת לאחת הכוכבות הגדולות של קוריאה, ומשחקת תפקידים מגוונים מאוד. לא ממש תקועה בטייפ-קאסט.
לפני שכיכבה ב-Something in the Rain היא התמקדה בקולנוע כמה שנים, אז זו הייתה החזרה שלה למסך הקטן אחרי היעדרות של חמש שנים ממנו. ואם זה לא ניכר מתוך מה שכתבתי עד עכשיו, אז אומר זאת במפורש: אני חושב שהיא מדהימה בתפקיד הזה.
ד.2) דמות ראשית גברית:
הדמות הראשית הגברית בסידרה הוא סוֹ ג'וּן-הִי (Seo Joon-hee), אותו שירה זיכתה בכינוי "חיימי". משחק אותו בכישרון רב ג'וּנְג הֶא-אִין (Jung Hae-in).
הוא יליד 1988, צעיר מסון יה-ג'ין בכמה שנים בודדת, אבל עיניכן.ם הרואות, יש לו בייבי-פייס שגורמים לו להיראות צעיר ממנה בהרבה.
הוא התחיל את הקריירה שלו ב-2014, בגיל מאוד מבוגר יחסית לתעשיה הקוריאנית (26), ומאז צבר מספר מרשים מאוד של פרסים ביחס למעט ההפקות בהן השתתף. ממה שראיתי ממנו עד כה, מעבר לכישרון משחק וכריזמה שיש לו בשפע, הוא גם מוכשר בלבחור תפקידים מעניינים עם פוטנציאל פרסים גבוה. והוא חתיך(!).
הא-אין משחק מצוין בסידרה, ומצליח להחזיק מעמד די טוב מול הכריזמה חורכת המסכים של כוכבת-העל שאין בלתה, סון יה-ג'ין.
"משהו בגשם" הייתה הפעם הראשונה ששיחק בתפקיד ראשי, והגבירה מאוד את הפופולריות שלו. מאז הוא שיחק בעוד דרמה של אותם יוצרים, בכמה סרטים, ובדרמה נוספת.
במסיבת עיתונאים לקידום הסידרה, אמר ג'ונג הא-אין לסון יה-ג'ין שכשפגש אותה בפעם הראשונה הוא לא הצליח להסתכל עליה מרוב שהיא יפה, והיה מאוד לחוץ.
סך הכל תגובה סבירה, גם אני הייתי מגיב ככה בנוכחותה של התגלמות השמימי עלי אדמות...
ה) דמויות משנה:
זו אחת מהדרמות הקוריאניות הרומנטיות הנדירות האלה שבהן אין זוג משני.
אבל לסידרה יש גלריה ענקית של דמויות משנה מצוינות. בעצם לא הייתה דמות אחת שאמרתי לעצמי שמשוחקת או כתובה גרוע, עשו פה עבודה שהיא בין סבירה למרשימה בכל הרמות (חוץ מעיצוב הפסקול, אבל נדבר על זה בסיכום).
אבל בלי שום ספק, הבולטת מדמויות המשנה היא אמא של הדמות הראשית, אותה משחקת גיל הֶא-יוּן (Gil Hae-yeon). היא פשוט פנטסטית. נרחיב עליה בסקירת העלילה עמוסת הספויילרים בהמשך הפוסט.
אנחנו שונאים אותה וכועסים עליה לפרקים, אבל גם יש גם רגעים בודדים בהם אנחנו (אני) מזדהים איתה ובוכים איתה. ולפעמים פשוט תופסים את הראש ולא מאמינים שהיא אמרה עכשיו את מה שהיא אמרה עכשיו, מי אומר דברים כאלה, מה היא דפוקה??
עוד משהו שאני רוצה לציין לגבי דמויות המשנה:
כפי שציינתי, אלימות מינית היא אחת התמות המרכזיות של הסידרה. אני רוצה להתמקד רגע בגברים הפוגעים בסידרה: הם כתובים ומשוחקים מצוין, אבל...
יש כל מיני סוגים של מטרידנים ופוגעים מיניים. המטרידנים שמיוצגים בסידרה הם כולם מאותו סוג:
יצורים מתועבים ללא ספק, אבל גם די לוזרים. מין גברים מיושנים שנורא מתבלבלים כי "המשוגעות שינו את החוקים". הם המומים לחלוטין כשאומרים להם שהם היו לא בסדר. זה כן ייצוג מציאותי ואמין של הסוג המאוד מסוים הזה של מטרידנים, והם משוחקים נפלא. אבל היה חסר לי הייצוג של מטרידנים מסוג אחר - אלה שיודעים בדיוק מה הם עושים, כמה הוא אסור וכמה זה פוגע, ולא אכפת להם.
אנחנו כן רואים עוד סוג של גבר אלים מינית בסידרה: הפריווילג שלא מאמין שהוא לא מקבל את "מה שמגיע לו". כלומר את האישה שהוא רוצה. אבל זה לא בהקשר של הטרדות מיניות במקום העבודה.
אז הביקורת שלי היא בעיקר על ייצוג חלקי שאולי מעביר את המסר הבעייתי לפיו מטרידנים הם תמיד לוזרים מיושנים שגדלו בעולם בו הטרדה הייתה חסרת השלכות בשבילם, וזה לא נכון.
3. סיכום והמלצת צפייה או אזהרה להימנע:
ובכן, OMG, YES!
לקחת נשימה עמוקה, עם מודעות לטריגרים שהסידרה יכולה לעורר, ופשוט לצפות בה. אפרט את הטריגרים בתחילת סקירת העלילה בהמשך הפוסט, למי שצריך.ה אותם.
סך הכל זו סידרה מצוינת ועשויה מעולה.
התלונה היחידה שלי עליה היא עיצוב הפסקול. משהו כמו שלושה-ארבעה שירים שחוזרים על עצמם עד שהנשמה יוצאת. שירים די יפים, אבל בכל זאת…
כמו רוב הדרמות הקוריאניות, קיבלנו רק עונה אחת. אז זה נוח ויש סוף שסוגר את כל הקצוות כמו שצריך. היא לוקחת אותנו לנסיעת רכבת-הרים רגשית (שזה ביטוי שאני מאוד אוהב, אבל עובד הרבה יותר טוב באנגלית), עם חלקים מתוקים, מצחיקים ומשובבי לב לצד קטעים מעוררי חרדה, תסכול, כעס ועצב עמוק.
באופן מאוד חריג ומעניין, יש לנו סידרה שמצליחה להיות גם מאוד ריאליסטית וגם מאוד קוריאנית. רוב הדרמות שראיתי היו מאוד קוריאניות ולא מאוד ריאליסטיות. אני יודע שזה משפט קצת מוזר, אז אסביר: הסידרה מאוד אמינה בתוכן שלה, אבל מתעסקת בנושאים מאוד קוריאניים. החיכוכים והקשיים של הדמויות, בהרבה מהמקרים, הם דברים שרלוונטיים רק לקוריאה. נגיד, השם של הסידרה, על אחות גדולה שקונה אוכל? Why is this a thing? ובכן, בקוריאה זה כנראה משמעותי.
חלק מהריאליזם הזה משתקף בייצוג המאוד מציאותי של סקס ואינטימיות. ביחס לדרמות קוריאניות, כן? אין עירום פרונטלי או אפילו קרוב לזה, אנחנו לא HBO פה.
ב-Coffee Prince היו לנו זוגות שידוע לנו ששוכבים, עם קצת נשיקות וגם סצנת בוקר שאחרי יעני נועזת אבל בעיקר חמודה מאוד. אז פה אין ממש סצנות סקס, אבל עדיין יש הרבה יותר על מה לדבר.
אנחנו רואים נשיקות די לוהטות, או לפחות טבעיות למראה, ובכלל אינטראקציות אינטימיות שלא נראות כמו שתי בובות קרטון שהצמידו אחת לשנייה. יש גם כמה סצנות של אינטימיות לא מינית מאוד מרגשת, עדינה ונוגעת ללב, שלא ראיתי הרבה ממנה בדרמות אחרות.
בלי להכיר באמת את תעשיית הטלוויזיה הקוריאנית, רק על סמך 30 סדרות בהן צפיתי, אני נוטה להאמין שמדובר בסידרה אמיצה לא רק בתמות בהן היא בוחרת לעסוק ואיך שהיא עוסקת בהן, אלא גם בהיבט הזה של ייצוג של של מין ואינטימיות.
שורה תחתונה: הסידרה מרגישה כמו משהו שנכתב עם מחשבה על MeToo, ובתור שכזו היא מאוד חזקה, ועושה עבודה טובה. ראיתי כבר דרמות שיצאו לפניה וגם בהן יש ייצוגים מציאותיים ומשמעותיים של אלימות מינית, אפילו כאלה שיצאו לפני MeToo, אז יכול להיות שזה נושא שהיה בתודעה עוד לפני כן בדרום קוריאה. לא יודע, אבל זה בהחלט מעניין.
כך או כך, Something in the Rain פוגעת בבטן הרכה בלי שמץ של רחמים, אבל כפי שכבר ציינתי, עם המון חמלה לדמויות שלה, וגם עם המון חלקים שמחים, מלבבים, מלאי צחוק וחן. היא יותר דרמה רומנטית עם צד אפל מסדרת nitty gritty שתשאיר אותנו מטורגרים.ות בסופה.
היא מצליחה להעביר בצורה מאוד חדה ומדויקת את המורכבות של הסיטואציות שהיא מציגה. זו אחת הדרמות הקוריאניות האהובות עלי, שנשארה אתי הרבה אחרי הצפייה בה. מומלצת מאוד.
4. סקירת עלילה על Something in the Rain
<
<
>
<
>
<
>
<
>
<
|||| סכנה, ספויילרים! ||||
<
<
>
<
>
<
>
<
>
<
כמו בסקירה על Coffee Prince, אספר את רקע הדמויות הראשיות, ואז אפרט את מה שמעניין אותי לפרט.
*******אזהרות טריגר*******
הטרדה מינית במקום העבודה, מעשים מגונים, תקיפה מינית, אקס מהגיהנום שלא משחרר, הפצה של תמונות אינטימיות, האשמת קורבן, אובדנות.
**
בנוסף, אזהרת תוכן - הסידרה מציגה יחסים קשים מאוד עם אמא של הגיבורה, אז למי שיש רגישות לזה, קחו בחשבון.
הדמויות
היפה שלנו, יון ג'ין-אה, אותה משחקת האלילה הנשגבה סון יה-ג'ין, היא אישה בת 35, ועובדת כבר 10 שנים כמפקחת אזורית בחברת ניהול של בתי קפה. כלומר, החברה נותנת זכיונות לבתי קפה, ומפקחת על התפקוד שלהם. יש מספר אזכורים לכך שהיא מאוד טובה בעבודתה. היא לא נשואה, ובתחילת הפרק הראשון יש לה חבר. עדיין גרה עם הוריה, ויש לה אח קטן שלומד לדוקטורט באוניברסיטה נחשבת, והוא גאוות המשפחה.
חיימי הוא סו ג'ון-הי בגילומו של ג'ונג הא-אין. הוא אנימטור מוערך בחברת משחקי וידאו, באמצע-סוף שנות העשרים לחייו (גילו המדויק לא מצוין). אחותו הגדולה, סוֹ קיוּנְג-סוֹן (Seo Kyung-seon) היא החברה הכי טובה של ג'ין-אה, משוחקת על ידי יָאנְג סוֹ-יוֹן המצוינת (Jang So-yeon).
הוא מכיר את ג'ין-אה מאז שהיה ילד קטן. בפרק הראשון ג'ון-הי חוזר לקוריאה אחרי שלוש שנים בהן עבד בארה"ב מטעם החברה בה הוא מועסק. משרדי החברה שלו נמצאים באותו בניין בו עובדת ג'ין-אה.
כשהיה ג'ון-הי ילד קטן עזב אביו את משפחתו והקים משפחה אחרת בחו"ל (נדמה לי שבארה"ב או קנדה, אני לא זוכר), ואמו נפטרה זמן קצר אחר כך. אחותו הגדולה גידלה אותו, וביחד הם היו בני בית בביתה של ג'ין-אה. ג'ון-הי הוא בן גילו וחבר טוב של אחיה הקטן של ג'ין-אה.
פירוט וניתוח העלילה
אחד הדברים שהרשימו אותי ב-Something in the Rain היה איך ששלושת קווי העלילה הראשיים שלה משתלבים זה בזה ומשפיעים זה על זה.
קווי העלילה הם: האקס מהגיהנום, ההטרדות המיניות, והזוגיות של חיימי והיפה שלנו.
אנסה לפרוס כאן את שלושת העלילות ואת יחסי הגומלין ביניהן, נראה אם אצליח.
האקס מהגיהנום
בתחילת הפרק הראשון, חבר של ג'ין-אה, מרגע זה ייקרא "האקס" בקיצור, נפרד ממנה.
הוא אומר שמשעמם לו איתה, ומשווה אותה לאטריות קונג'אק. לא טעמתי אף פעם, אבל הבנתי שמדובר במאכל חסר טעם וצבע(?).
אאוץ'.
היא מגלה שהוא בעצם בגד בה עם מישהי צעירה בהרבה, אז מטמינה גרביונים וליפסטיק באוטו שלו, והחברה החדשה עוזבת אותו מיד.
בואו נקצר, יש לנו הרבה מה לכסות:
הוא רוצה אותה בחזרה, היא לא מוכנה. הוא מציק להוריה, לחברה הכי טובה שלה (אחות של ג'ון-הי), לה עצמה.
הוא מאיים להתאבד, למרות שברור שהוא מבלף (היא אומרת לו "נו, תוכיח" המלכה).
(נשימה עמוקה) הוא תוקף אותה מינית והיא מצליחה להדוף אותו, בסצנה שגרמה לי לרעוד בחרדה.
מפה נתחיל להרחיב יותר, כי זה נהיה יותר מורכב: האקס שולח זר פרחים לעבודה שלה, עם כרטיס התנצלות שכולל תמונה אינטימית שלהם יחד. בשלב הזה הזוגיות שלה עם ג'ון-הי כבר התחילה, והוא מיירט את הזר לפני שהיא מקבלת אותו (עזבו איך, מבחינה סיפורית זה עובד), מראה את הכרטיס והתמונה לאחיה הקטן, ויחד הם הולכים לדירתו של האקס. הם תוקפים אותו, ומשמידים את הלפטופ שלו עם התמונות.
#הידעת: נקודות בונוס לסידרה על האמינות, ג'ון-הי מאופיין כאחד שמבין במחשבים, ומראים אותו שולף את הכונן הקשיח של הלפטופ ומרסק אותו ספציפית.
בכלל, רוב הדרמות הקוריאניות מתאפיינות ברמת אמינות מאוד גבוהה בכל מה שקשור בייצוג טכנולוגי. בדרך כלל אם מראים אותם משתמשים במחשב, יהיה עליו ווינדוז ותוכנות מוכרות כמו אקסל, פאוורפוינט או וורד, במקום שימציאו ממשקים מפונפנים והזויים.
כשג'ין-אה מגלה על התמונה האינטימית יום אחרי (אחיה פשוט מספר לה) היא הולכת לביתו של האקס ומכסחת אותו (כלי הנשק: תיק צד עמוס).
הטלפון שלה מתרסק בתהליך, וכל העניין נגמר בתחנת המשטרה, שם אחיה מגלה שהיא וג'ון-הי הם זוג (זה כבר בשלב די מתקדם של הסידרה).
חשבון הטלפון שלה רשום על שם האקס, אז היא צריכה שיעביר לה את הזכויות על החשבון כדי לקנות טלפון חדש, מסתבר. היא פוגשת אותו מחוץ לעבודתו כדי לנסוע יחד למרכז השירות, ופה מתחילה הסצנה הכי מפחידה בסידרה: הוא מתחיל לנסוע במהירות מופרזת ויוצא מהעיר, אומר לה שהם הולכים למות יחד.
סון יה-ג'ין צריכה לקבל את כל הפרסים בעולם על הסצנה הזאת, הפחד והייאוש שלה כשהיא מתחננת ומתמקחת שיעצור את האוטו מביאים אותי לסף בכי כשאני חושב על זה עכשיו, ועברו חודשים מאז שצפיתי בסידרה.
בסוף הוא מתרסק על איזה מעקה, וזה נגמר בפציעות קלות.
אחרי זה האקס מעביר לה את חשבון הטלפון והעלילה שלו מסתיימת. הוא לא מופיע שוב עד סוף הסיפור. זה בערך בפרק 8, כלומר חצי ממשך הסידרה.
איך כל זה משתלב בשאר העלילות?
התלאות שעוברות על היפה שלנו עם האקס, גורמות לה להבין כמה כוח יש לה. היא גם אומרת באיזשהו שלב, מאוחר יותר, שהיא כבר לא מפחדת מכלום אחרי מה שהיא עברה. לא ברור אם היא מתכוונת למה שקרה עם האקס או לדברים שקרו בקו העלילה של ההטרדות המיניות במקום העבודה, אבל אני מפרש את זה כשילוב של השניים.
זה, יחד עם הביטחון העצמי שלה שמתגבר בעקבות היחסים המיטיבים עם חיימי, מאפשרים לה להתמודד עם ההטרדות וסופת החרא המתלווה אליהן.
קו העלילה של ההטרדות המיניות במקום העבודה
ג'ין-אה ועמיתות רבות נוספות בחברה מוטרדות מינית באופן קבוע, בעיקר בארוחות צוות משותפות - מנהג נפוץ בשוק העבודה הקוריאני, למיטב הבנתי. ארוחות צוות, כן?
הטרדות מיניות הן מנהג נפוץ בכל העולם, לא רק בקוריאה...
ג'ין-אה היא אחת מהמוטרדות הכי הרבה. כשהביטחון שלה עולה והיא חווה את הזוועות מהאקס, באיזשהו שלב נמאס לה והיא מפוצצת את זה, עם כל ההשלכות הקשות שמהלך כזה גורר איתו.
זה קו העלילה העיקרי של הסידרה והוא ארוך מדי בשביל לפרט את כולו, אז אתייחס לכמה דברים שבלטו לי.
ההתרחשויות מרגישות לי מאוד ריאליסטיות. ההטרדות מתבטאות בדיבורים ורמיזות לא ראויות, חיבוקים, נגיעות ברגליים ובכתפיים, ודברים כאלה. לא מדובר בתקיפות מיניות חמורות, אבל בתור לא-מומחה אני מאמין שהחוק בארץ היה מגדיר את הדברים כהטרדה מינית ואת חלקם גם כמעשים מגונים. ואסייג בטל"ח, כי אני לא עורך דין או משפטן. ההתנהגות של הקורבנות, של שני התוקפים (ג'ין-אה כפרה עליה מתעקשת לקרוא להם "תוקפים" כל הזמן למרות שמבהירים לה שוב ושוב שהם לא הורשעו עדיין ואסור לה לקרוא להם ככה) ושל הסביבה מרגישות סופר אמינות, אם לשפוט אל מול אינספור העדויות האמיצות של קורבנות אלימות מינית שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.
יש לנו את העמיתות לעבודה שמפחדות לדווח שגם הן עברו הטרדות, ונותנות לג'ין-אה להתמודד לבדה. המניעים שלהן מובנים, הן מפחדות לצאת מושפלות ומובטלות, ואפילו עם הסתבכות בהוצאת דיבה, אם ההליכים לא יגמרו לטובתן.
יש לנו סולידריות מדהימה של מנהלת בכירה מאוד בחברה, אותה משחקת סוֹ ג'וֹנג-יוֹן (Seo Jeong-yeon) המעולה, שחקנית מאוד עסוקה שמופיעה בתפקידי משנה במלא סדרות. היא דואגת ליפה שלנו ולשאר העובדות גם בהקשר של ההטרדות, אבל גם בהקשרים אחרים של התעמרות ויחס לא הוגן בעבודה. היא תומכת בג'ין-אה במאבקה בתוקפים שלה, אוספת ראיות בשבילה, ומתעמתת עם שאר המנהלים ועם מנכ"ל החברה בלי להסס.
יש לנו גם סולידריות מרגשת מאחת העמיתות של ג'ין-אה, גוּם בּוֹ-רָה (Geum Bo-ra), אותה משחקת ג'וּ מִין-קיוּנג (Joo Min-Kyung), עוד שחקנית שאני מחבב מאוד. בתחילת הסידרה, כשג'ין-אה היא מאוד כנועה ולכן טרף קל למטרידנים, לבו-רה יש הרבה ביקורת עליה. אבל במהרה, ברגע שג'ין-אה מתחילה להשתנות, היא נהיית בעלת ברית חשובה וחברה טובה.
יש לנו גם עמיתה נוספת שמגוייסת על ידי אחד מהמטרידים לסייע לו, עם הבטחות לקידום כשהפרשה תסתיים לטובתו. היא הייתה לטובתה של ג'ין-אה עד אז, ואנחנו רואים את הקונפליקט שלה בשיחה עם הבכיר, לפני שהיא מחליטה לסייע לו. היא משתמשת בהאשמת קורבן ומניפולציות כדי לשכנע עובדות אחרות לא להעיד לטובת ג'ין-אה. זה מגיע למכות בינה לבין בו-רה, כפרה עליה, כשהעובדות מספרות לה על זה.
מנכ"ל החברה הוא דמות מאוד מעניינת. הוא מעודד את המנהלת הבכירה לחקור את נושא ההטרדות בחברה לעומק, אבל כשג'ין-אה סוף סוף מגישה תלונה רשמית, מנסה לשכנע אותה לסגור את העניין בשקט, עם פשרה או גישור. קשור לזה שהבכיר מבין התוקפים הוא קרוב משפחה שלו, וגם לרצון שלו להגן על מוניטין החברה.
גם הדרך שבה מנסים לשכנע את ג'ין-אה לוותר, מרגישה מאוד אמינה. שולחים לה עורך דין חלקלק עם ראיות מזויפות לפיהן היא לא באמת הרגישה מוטרדת. היא מעמתת אותו עם הזיוף, והוא בתגובה אומר שזה לא משנה, הנזק שייגרם לה אם תלך למשפט יהיה עצום ממילא. זה כבר לקראת סוף הסידרה, וג'ין-אה סיימה את המהפך שלה מדמות כנועה ל-F*cking Badass, אז היא מבהירה לו שהם המעיטו בערכה והיא לא תוותר.
אחד התוקפים, המנהל הישיר של ג'ין-אה, עושה את מה שהיא רצתה. היא סך הכל ביקשה שהם יתנצלו פומבית על מה שעשו וייענשו משמעתית בתוך החברה, והוא עושה את זה. המנהל הבכיר יותר, קרוב המשפחה של המנכ"ל, הולך איתה לבית משפט, ונרמז שהוא גם תובע אותה על הוצאת דיבה, אבל זה לא נאמר מפורש. לאחר הקפיצה קדימה בזמן (שקורית בסוף של כמעט בכל דרמה קוריאנית, דיברנו על זה בסקירה של Coffee Prince), אנחנו לומדים שהיא ניצחה במשפט.
רגע לפני שקורית הקפיצה קדימה בזמן אנחנו רואים רשימות קידומים ושינויי כוח אדם בחברה. המנהלת הבכירה הסולידרית קודמה, החברה הסולידרית גום בו-רה קודמה, אבל העמיתה שפעלה נגד היפה שלנו וחטפה מבו-רה לא מקודמת.
לגבי ג'ין-אה עצמה, היא מקודמת הצידה. כלומר, רשמית המעמד והשכר שלה שודרגו, אבל היא מוצבת בתפקיד שהומצא במיוחד בשבילה במרכז הלוגיסטיקה של החברה, הרחק ממשרדי המפקדה בהם עבדה עד כה. ברור שזה בעצם עונש, וגם המנהלת הבכירה אומרת לה את זה כשהן משוחחות.
כאמור, עלילת האקס מהגיהנום ועלילת אהבתם של חיימי והיפה שלנו שתיהן משתלבות בעלילה זו בכך שהן מחזקות את הביטחון העצמי והנחישות של ג'ין-אה להילחם על הצדק שלה, וחיימי גם מסייע לה אקטיבית בכמה מקרים. השילוב בין העלילות הוא יותר מורכב מזה, כן? פשוט לא יכולתי לכתוב פה הכל, זו כבר סקירה ארוכה מאוד ועוד היד נטויה.
מערכת היחסים הרומנטית בין יון ג'ין-אה היפה שלנו וסו ג'ון-הי החיימי:
מדובר בזוג אנשים יפים לאללה וחמודים מאוד, והתהוות הזוגיות שלהם היא שילוב מלבב של מבוכה, תעוזה, קלישאות רומנטיות של סדרות קוריאניות והומור. אין להם מטריה אז הוא קונה אחת והם חולקים אותה, היא אוחזת בידו בהפתעה והוא נתקף שיהוקים ואז כשהוא אוחז בידה חזרה היא נתקפת שיהוקים בעצמה וזה כל כך חמוד, וכולי וכולי. אני חושב שהם בכוונה הכניסו כמה שיותר קלישאות רומנטיות, כי זה החלק היחיד שקליל בסדרה הכבדה הזאת.
אבל מערכת היחסים שלהם לא חפה ממכשולים, ואם שתי העלילות האחרות היו מלוות בחרדה עמוקה עם האקס וקריפיות דוחה בשילוב עם תסכול בהטרדות המיניות, העלילה הזאת מלאה בכעס, שברון לב ועצב. רוב הבעיות לא נובעות מחוסר התאמה של הזוג, למרות שגם ביניהם לא הכל תמיד טוב. דווקא היחס של הסביבה אליהם, ובעיקר של אמא של היפה שלנו, הוא נוראי. למה בעצם?
אמא של ג'ין-אה, שכאמור משוחקת נפלא בידי גיל הֶא-יוּן, היא אמא מהסוג הסופר מתערב. והדבר שהכי חשוב לה בעולם זה שהילדים שלה יתחתנו עם מישהו או מישהי במעמד הנכון, ממשפחה עם קשרים נכונים.
ומסתבר שבקוריאה היעדר הורים זה אוי ואבוי ואסור לתת לבת שלנו להתחתן עם מישהו כזה. או לפחות ככה היא רואה את זה. אפילו שזה ג'ון-הי, שהוא כמו עוד ילד של המשפחה.
האמירות של האם כלפי ג'ון-הי וגם כלפי אחותו קיונג-סון בניסיונה לשכנע את חיימי והיפה שלנו להיפרד, הן אכזריות באופן קיצוני. היא מנסה להתחמק מלהגיד את זה בהתחלה, אבל בסוף אומרת בלי בושה שהוא לא ראוי לבת שלה, בגלל שאין לו הורים. הוא פגום, גדל לא טוב, וכו'. תגובותיהם של האח והאחות שוברות את הלב, מדובר באישה שהייתה כמו אמא שלהם.
רוב הפעמים שבכיתי בסידרה היו בגללה.
אגב, גם לקיונג-סון מאוד קשה לקבל את הזוגיות של החברה הכי טובה שלה עם אחיה הקטן, והעימותים שלה ושל ג'ין-אה סביב הנושא גם גרמו לי לבכי. החברות ביניהן הייתה כל כך יפה, והיא כמעט נהרסה. הן מצליחות להתפייס, אבל הדרך לשם קשה.
לקראת סוף הסידרה, אימה של ג'ין-אה דורשת ממנה לעזוב את הבית, כדי שהן יפסיקו לריב. ג'ון-הי מציע לה לעבור לגור איתו והיא לא רוצה, היא רוצה להוכיח לעצמה ולהוריה שהיא יכולה להיות עצמאית.
ואז הוא עושה מעשה פזיז ומסדר לעצמו לעבור שוב לעבוד בארה"ב לכמה שנים, מתוך מחשבה שג'ין-אה תבוא איתו וכך הם יוכלו להיפטר מכל הלחצים שמכבידים עליהם. הוא לא התייעץ איתה לפני שעשה את הצעד.
לאחר התלבטות, ג'ין-אה מחליטה לא להתלוות אליו. אנחנו נחשפים להחלטה שלה כשהיא מספרת על כך לאחותו, בעוד סצנה קורעת לב, שהפעם באמת מחסלת את החברות שלהן. לאחר מכן, כשהיא מדברת על זה עם חיימי, היא אומרת לו שג'ין-אה הישנה הייתה באה איתו בלי לחשוב, אבל הקשר איתו גרם לה להתבגר, והיא לא רוצה לעזוב. היא רוצה להילחם על מה שחשוב לה.
אחרי סצנת פרידה קורעת לב (היא בוכה בדירתה השכורה הקטנה, הוא הולך בגשם בלי מטריה ובוכה), מתרחשת הקפיצה קדימה בזמן של הסידרה.
לגבי השילוב של עלילה זו עם שאר העלילות, אז כבר עברנו על המעורבות של ג'ון-הי בהתרחשויות עם האקס מהגיהנום. בהקשר של ההטרדות המיניות, יש שלב שבו ג'ין-אה נשאלת מה גרם לה להשתנות. היא עונה שהיא פגשה מישהו שאוהב אותה ומעריך אותה, ודואג כשהיא סובלת. אז היא למדה להעריך את עצמה ושלא מגיע לה היחס הזה, אבל היא גם לא רוצה לסבול, כדי שהוא לא ידאג. מצאתי את האמירה הזו מעניינת, אבל גם רומנטית ואמינה מאוד.
מה קורה בסוף
אחרי הקפיצה, עברו ככל הנראה שלוש או ארבע שנים, לא נאמר לנו במדויק.
בתחום העבודה:
ג'ין-אה עדיין עובדת במרכז הלוגיסטי. עמיתתה הסולידרית, גו בו-רה כפרה עליה, עזבה את העבודה ופתחה מסעדה באי גֶ'ג'וּ, אי גדול ליד החוף הדרומי של קוריאה, שלמיטב הבנתי נחשב יעד תיירות נחשק. סוג של לעזוב הכל ולעבור למצפה רמון או לאילת, בתרגום לישראליות.
היא מקבלת הזמנה לחתונה של אחיה הקטן של ג'ין-אה, ומתקשרת אליה מיד כדי לומר שתבוא כי היא רוצה לראות אותה. ניכר שהחברות שלהן שרדה ואף התעצמה עם הזמן שחלף, ובו-רה מעודכנת בפרטי חייה של היפה שלנו.
בחתונה אנחנו נחשפים לחבר הנוכחי של ג'ין-אה, איש עסקים מצליח שמבלה בערך 90 אחוזים מהזמן בטלפון, ונאלץ לצאת מהחתונה לפני שהחלה בשביל טיסת עסקים דחופה.
בו-רה מציעה לג'ין-אה לעזוב הכל ולעבור לגור איתה בג'ג'ו. לאחר עוד כמה אירועים, שגם קשורים בג'ון-הי ובחבר המתסכל שלה, ג'ין-אה מקבלת את ההצעה ומתפטרת מהעבודה.
רצף הסצנות במשרדי החברה בהם נהגה לעבוד, ביומה האחרון בתפקיד, הוא מעניין מאוד. העובדת שפעלה נגדה שנים קודם עדיין לא קודמה, ויש ביניהן שיחה מעט מתוחה, אבל ידידותית. נראה שג'ין-אה לא נוטרת לה טינה. תגובתה של המנהלת הבכירה לעזיבה היא מאוד נוגעת ללב. היא מנסה לשכנע את היפה שלנו להישאר, מציעה לה לקחת שנת חופש, אומרת שתכננה להחזיר אותה למפקדה בקרוב, ובסוף שתיהן (ואני) בוכות.
הקשר עם ג'ון-הי והמשפחות שלהם:
ג'ון-הי חוזר לקוריאה לחתונה של חברו, אחיה הקטן של ג'ין-אה, למרות שלא הוזמן. הוא רואה שם את ג'ין-אה מתוסכלת מהחבר שלה.
#הידעת: כשג'ין-אה וג'ון-הי מבחינים זה בזו בחתונה מתרחש אירוע מסוג שמופיע בהמון דרמות קוריאניות, שנקרא "חליפה קרובה." הוא נקרא ככה משום שאני החלטתי לתת לו את השם הזה...
זה מצב שבו הזוג הראשי של הסידרה (או כל זוג, בעצם), לאחר שרבו או נפרדו, חולפים זה על פני זו תוך כדי התעלמות מוחלטת אחד מהשנייה. אז זה קורה פעמיים בחתונה.
בכמה שיחות בין ג'ין-אה ובו-רה, ובנפרד בין ג'ון-הי ואחותו, אנו למדים שלשניהם עדיין יש רגשות זה לזו, לצד כעס עצום שלו עליה שלא הצטרפה אליו ובחרה להישאר בקוריאה ולהיפרד ממנו, ושלה על עצמה על שפגעה בו ובאחותו.
ג'ין-אה מתפייסת עם קיונג-סון, אחותו של ג'ון-הי, ואז פוגשת גם אותו ומבקשת שיחזרו להיות כפי שהיו לפני הקשר שלהם, שהוא יחזור להיות פשוט אח של חברה שלה. זה מוביל לעימות קשה ביניהם, בו הם מטיחים זו בזה את הקושי והסבל שהפרידה גרמה להם.
כשג'ין-אה מספרת להוריה שהיא עוברת לג'ג'ו, מתרחשת אחת הסצנות המדהימות בסידרה. בהתחלה האמא בטוחה שבתה מתמרדת בגלל האירועים שקרו עם ג'ון-הי, וג'ין-אה אומרת לה שהיא באמת פגעה בה מאוד, וגם בג'ון-הי ואחותו. אבל לא זו הסיבה שהיא עוזבת. כשהיא יוצאת מהבית, אמה רודפת אחריה ובוכה ברחוב, היא מתנצלת והן נפרדות כמו שצריך. איזו שחקנית ענקית גיל הֶא-יוּן הזאת, בחיי, שוב גרמה לי לבכות.
איך זה נגמר:
ג'ין-אה חיה עם בו-רה ועובדת איתה במסעדה באי ג'ג'ו. נראה שהמקום מספק פרנסה טובה.
חיימי מתכונן לסיום חופשתו בקוריאה ולחזרה לארה"ב, אבל מחליט במקום זאת לנסוע לג'ג'ו, ליפה שלנו. הוא מגיע למסעדה בזמן שיורד גשם, ובסצנה מאוד מרגשת, מצהיר שהפרידה הייתה באשמתו ומבקש סליחה. אחרי קצת דין ודברים מאוד חמוד, ג'ין-אה מקבלת אותו חזרה.
הסידרה נגמרת בסצנה מאוד רומנטית של הזוג מטייל על שובר גלים באחד החופים של האי.
זהו להפעם, נתראה בבורחנות של יום ראשון.
Comments