בורחנות יום שלישי: My Mister
- yotamnoy
- 13 באוק׳ 2020
- זמן קריאה 17 דקות
עודכן: 11 בדצמ׳ 2020
בּוֹרְחָנוּת ליום שלישי, והפעם: מה עובר על עוזי חיטמן? כי הגיבור מאוד הזכיר לנו את עוזי חיטמן ז"ל. סקירה על הדרמה הקוריאנית My Mister.
למי שלא מכיר.ה את הקונספט של בורחנות פעמיים בשבוע, הנה הסבר קצר.
1. חוקי הפורמט:
הסקירות שלי מתחלקות לארבעה חלקים:
א) חוקי הפורמט (You Are Here). אם זו לא הסקירה הראשונה שלי שאת.ה קורא.ת, ניתן לדלג.
ב) סקירה כללית על הסידרה, בשאיפה בלי ספוילרים. ספויילרים לא מפריעים לי בשום צורה, אז לפעמים אני לא שם לב שמשהו הוא ספוילר. זוגתי מאוד רגישה אליהם, אז אם יהיה לה כוח לעבור על הסקירה לפני שתפורסם, אולי היא תצא פחות ספוילרית. בלי נדר.
ג) סיכום והמלצת צפייה או אזהרה להימנע.
ד) תגובה לפוסט ובה סקירת עלילה, עם ספוילרים למכביר.
2. סקירה כללית על הסידרה, בשאיפה בלי ספויילרים:
א) מידע כללי:
הסידרה My Mister היא דרמה באורך 16 פרקים של בערך שעה ועשרים דקות כל אחד.
עלתה לאוויר לראשונה ב-21 במרץ 2018 ושודרה יומיים בשבוע (רביעי וחמישי), הסתיימה ב-17 במאי.
הסידרה שודרה בערוץ כבלים בתשלום, וזכתה לרייטינג ממוצע של 4.9 אחוז, גבוה יחסית להפצה מסוג זה. ספציפית, פרק הסיום שלה זכה ל-7.3 אחוזי רייטינג, מקום 34 ברשימת הסדרות הכי נצפות בהיסטוריה של טלוויזיה בכבלים בקוריאה. או במילים אחרות, הצלחה מסחררת.
הסידרה הצליחה לא רק מסחרית, גם הביקורות היללו (חכו, אני מתאפק בעצמי, משתדל שהחלק הזה יהיה יותר עובדתי). היא סחפה את עונת הפרסים לאותה שנה, לקחה כל מיני זכיות לבמאי, שחקן ושחקנית ראשיים, שחקני משנה, דרמה הכי טובה, פרס על כתיבה, וכו'. וכמובן גם מועמדויות בכל הקטגוריות הנחשבות בהן לא זכתה.
שם הסידרה, בניגוד לשתי הסקירות הקודמות של בורחנות יום שלישי, הוא נאמן למקור ובאמת מיתרגם מילולית ל-My Mister (אָג'וֹשִי זה "אדוני" בקוריאנית).
כשרק הוכרזה, מיי מיסטר מיד עוררה מחלוקת בציבור, בגלל הליהוק של השחקן והשחקנית הראשית, והפרשי הגילאים הקיצוניים ביניהם (כמעט 20 שנה). ההיסטוריה של השחקנית גם הוסיפה לסקנדל, והיא כמעט סירבה לתפקיד כי לא רצתה לפגוע בסיכויי ההצלחה של הסידרה. נדבר על זה עוד מעט.
את הסידרה כתבה פָּארִק הֶיי-יוּנְג (Park Hae-yeong), יצר וביים קִים ווֹן-סוּק (Kim Won-seok).
ניתן לצפות בה בנטפליקס, אבל אין כתוביות בעברית, רק באנגלית וערבית.
ב) למה בחרתי לצפות דווקא בה:
חשוב להבהיר: זו לא הדרמה השלישית שצפיתי בה.
כלומר, זה לא שראיתי את Coffee Prince, עברתי ל-Something in the Rain ואז ראיתי את זאת. במקרה שתי הדרמות הקוריאניות הראשונות שרציתי לכתוב עליהן היו גם השתיים הראשונות שראיתי, אבל אני לא הולך לסקר סדרות לפי סדר הצפייה (אני גם לא ממש זוכר מה ראיתי מתי). בקיצור, היו כמה וכמה סדרות בין "משהו בגשם" לבין הסידרה הזאת.
בכל מקרה, את My Mister ראינו כי בשיחה עם ברית, שלימים נהייתה העורכת המעולה של בורחנות יום שלישי, היא המליצה לי ולזוגתי שירה בלהט על הסידרה. התחלנו אותה, תוך כמה דקות נשאבנו בכל ליבנו, והשאר היסטוריה.
טוב די, החזקתי מעמד עד עכשיו, אז באמת שכבר די. הנה דעתי על My Mister:
זו בלי שום ספק הסידרה הקוריאנית הכי טובה שראיתי, וגם מחוץ לעדשה של "דרמות קוריאניות", זו אחת מהיצירות הטלוויזיוניות הכי טובות שראיתי בשנים האחרונות. וזה מוזר, כי אהבתי הראשונה היא למדע בדיוני ופנטזיה, והסידרה הזאת היא הכי לא זה. היא פשוט כל כך טובה שזה לא משנה.
זה הזכיר לי את החוויה של לקרוא את ג'ון סטיינבק, העלילה לא איזה משהו שנשמע יותר מדי מיוחד אם קוראים תקציר שלה, אבל זה כתוב כל כך טוב שאתה יוצא בלי אוויר בסוף.
ג) תֶמוֹת ראשיות ועוד ענייני עלילה מעניינים, בתקווה בלי ספויילרים:
זו דרמה קוריאנית… לא סטנדרטית. היא הרבה יותר אוניברסלית בנושאים בהם היא עוסקת מדרמות אחרות, פחות עוסקת בנושאים שרק קוריאניות.ים יבינו. אולי בגלל זה היא כל כך נגעה בנו. בסוף הפרק האחרון ישבנו דקות ארוכות על הספה ורק עיכלנו את מה שקרה, בלי רצון לזוז או לדבר.
אז על מה מדובר פה?
משפחתיות וקהילתיות: יחסי משפחה וקהילה הם התמה המרכזית של הסידרה, בעיני. המורכבות שלהם, החשיבות שלהם, העצב והשמחה שיכולים להיות קשורים בהם.
נאמנות ובגידה: בין זוגות, בין חברים.ות, בין עמיתים.ות לעבודה. הנושא שזור בכל קווי העלילה, וגם מתחבר לתמה הבאה.
סליחה ומחילה: הסידרה עוסקת ביכולת לסלוח. על מעשים חמורים יותר ופחות. גם סליחה לעצמך וגם לאחרים.ות.
פערי מעמדות, פה בסידרה בעיקר עוני מול עושר: זה מעניין. בסידרה יש מסרים דומים מאוד לאלו של הסרט הקוריאני המופתי Parasite, על הקושי שבחיי עוני והשפל אליו אנשים יגיעו בשביל לשרוד. יש אפילו משפט שנאמר בסידרה ומאוד דומה למשפט מהסרט (הסידרה יצאה שנה לפני הסרט, כן?). וכל זה מעניין כי השחקן הראשי בסידרה משחק גם בסרט, בתפקיד משנה. לא הצלחתי למצוא עוד קשרים בין שתי היצירות, אני לא בטוח שבאמת יש. מכיוון שזו תמה שחוזרת בעוד הרבה סדרות קוריאניות, אני מסיק שזה כנראה נושא שמאוד מעסיק את הקוריאנים, ולכן הדמיון בתמות.
אחריותיות(?): ככה מתרגמים Acountability? בכל אופן, זו לא התמה הכי בולטת בסידרה, אבל הרגשתי שהרבה מקווי העלילה מנסים להעביר לנו את המסר הפשוט לפיו למעשים יש תוצאות. ומעבר לזה, שגם לניסיון לחמוק מתוצאות יש השלכות בפני עצמן.
אם כל התמות האלה נראות לכם.ן קצת על הצד הכבד, אז כן. הסידרה הזאת מגיעה למקומות קשים מאוד.
מאוד!
תהיה רשימת טריגרים בסקירת העלילה בתגובה לפוסט, אבל האמת היא שזה דווקא לא עניין של טריגרים. רוב הדברים הקשים שקורים בסידרה הם לא טריגריים, לא קשים לצפייה במובן הקלאסי של אלימות גרפית או אירועים טראומטיים. הם פשוט מאוד עצובים, או מייאשים, או מתסכלים. קשים. אם על Something in the Rain כתבתי שהיא מאוד קוריאנית אבל גם מאוד מציאותית, אז פה זה פי עשר, העלילה קשה בהרבה.
היה בכי על הספה, והרבה ממנו.
אבל חשוב לי להדגיש שני דברים:
דבר ראשון, הקושי של הסידרה הוא לא ממש גרפי, כאמור. כלומר, יש כמה קטעים של אלימות קשה וכואבת לצפייה, לא מהסוג ה"מגניב" של סדרות אקשן, אבל זה לא העניין. מה שהופך אותה לקשה הוא הסיטואציות היומיומיות המאוד מציאותיות ומייאשות שחלק מהדמויות נקלעות אליהן, ושברון הלב שנגרר אחריהן.
הדבר השני הוא שלמרות שתי הפסקאות הנ"ל, הסידרה היא גם מצחיקה מאוד בחלקים ממנה, ולעיתים קרובות גם מרחיבה את הלב. היא מצחיקה לא באופן סלפסטיקי, עם הומור הפרשות או הומור מגעיל, אלא פשוט כי האינטראקציות בין הדמויות לפעמים מצחיקות מאוד.
נכון לפעמים יושבת חבורה ומישהו עוקץ מישהו וכולם צוחקים? אז דברים כאלה קורים בסידרה, והיא מצליחה לגרום לנו כל כך להתאהב בדמויות שלה, שאנחנו מרגישים אחד.ת מהחבר'ה וצוחקים יחד.
והייצוגים של ערבות הדדית, חברות ורוחב לב בסידרה היו מרגשים ביותר.
ד.1) דמות ראשית נשית:
לדמות הראשית הנשית בסידרה קוראים לִי גִ'י-אָן (Lee Ji-an), ומשחקת אותה אחת מהכוכבות הגדולות של קוריאה בימינו, IU (הוגים את שם האותיות באנגלית - אָיי-יוּ).
האם תופתעו לשמוע ש-IU הוא שם הבמה שלה? שמה ביומיום הוא לִי גִ'י-יוּן (Lee Ji-eun). היא זמרת מאוד(!) מצליחה בקוריאה, וגם שחקנית מצליחה ועטורת פרסים. היא שרה את אחד מהשירים בפסקול הסידרה (נקרא Dear Moon, מתנגן בין השאר בסצנה שסוגרת את הפרק האחרון), כי איך יוותרו על ההזדמנות?
היא החלה את הקריירה שלה כ"מתלמדת" בחברת הבידור\מדיה Kakao M ב-2007 כשהייתה בת 14 (בואו לא ניכנס לאיך התעשיה הקוריאנית עובדת כרגע, טוב?), ועשתה את הופעת הבכורה שלה שנה אחר כך. חברת הבידור גם נתנה לה את השם IU, סוג של קיצור של I and You, כדי לסמל את "כוחה המאחד של המוסיקה". זה כתוב בוויקיפדיה, אז כנראה שזה נכון!
ב-2010 קריירת המוסיקה שלה התחילה לנסוק (הסינגל שלה Good Day בילה חמישה שבועות בראש הטבלה בקוריאה). ב-2011 היא כבר הייתה כוכבת גדולה, עם תדמית טהורה ותמימה, וזכתה בתואר הלא רשמי "האחות הקטנה" של קוריאה.
כן, it's a thing בקוריאה. יש רשימה שלהן בוויקיפדיה, חפשו Nation's Little Sister. אני לא צוחק, זה דבר שקיים!
בשנת 2015 היא הוציאה אלבום בשם Chat-Shire שעורר לא מעט מחלוקת, בעיקר בגלל שהעטיפה והתוכן שלו, לטענת המבקרים אותו, עשו שימוש בקומפלקס לוליטה (כלומר, משיכה לילדות ונערות צעירות) כדי לקדם אותו.
והרי מדובר באחות הקטנה של קוריאה!
כל הסקנדל סביב האלבום הוא קצת מוזר לי, ואני לא בטוח שבמדינה פחות שמרנית מדרום קוריאה מישהו היה בכלל מרים גבה לגביו (זו לא מחמאה למדינות אחרות, כן?). אבל מאוד יכול להיות שלא הבנתי עד הסוף את המשמעויות התרבותיות של הדימויים שהופיעו על הכריכה ובתוכן השירים. אז טל"ח וסליחה מראש.
למה זה רלוונטי לסקירה של My Mister?
שלוש שנים אחרי יציאת האלבום, כשהוכרז ש-IU הולכת לשחק בסידרה מול שחקן בן 43 (הייתה בת 25 אז), כלומר מבוגר ממנה בכמעט 20 שנה, הסקנדל הזה הרים את ראשו שוב. היא התלבטה אם לקחת את התפקיד או לא, כיוון שחששה לפגוע בסיכויי ההצלחה של הסידרה, וגם בדקה עם היוצר\במאי קים וון-סוק שהוא מודע לנושא. הוא שכנע אותה לקחת חלק בסידרה בכל זאת, וטוב שכך. היא לא פחות ממדהימה בתפקיד.
זה קשור כנראה ל…
****קצת, ממש טיפה ספויילר, סליחה****
הדמות של IU סובלת מעוני קיצוני בסידרה, וגם היא עצמה גדלה בתנאי עוני קשים חלק מילדותה.
****זהו, סליחה!****
חוץ מזה, תקשורת הבידור הקוריאנית (או ליתר דיוק, המידע באנגלית שהצלחתי למצוא על IU שרובו מגיע ממאמרים מתורגמים מהתקשורת הקוריאנית) מלאה בדיווחים על כמה IU היא טובת לב, נדיבה וחמודה. יש קומפילציות ביוטיוב של "IU עושה דברים חמודים", יותר משראיתי לכוכבות אחרות (ברור שבדקתי!). צפיתי בכמה, ואני יכול להגיד בלב שלם שאני מבין אותם. היא באמת מצטיירת כאישה מתוקה להפליא, לפחות בעין הציבורית.
מסופר למשל שכל פעם שהיא מחדשת את החוזה שלה מול חברת הבידור\ניהול שמנהלת אותה, היא דורשת העלאת שכר לכל הצוות שעובד אתה. ומתואר כמה הצוות שלה אוהב אותה ונהנה לעבוד אתה. דברים כאלה. יכול להיות שזו עבודת יח"צ מוצלחת והיא לא באמת כזו מאמי לאומית, אבל אני בוחר להאמין שכן, כי למה לא? למה שלא יהיו דברים נחמדים בעולם?
חוץ מזה, וזו העדות הכי מכריעה לגבי איכות האופי של IU, היא חברה טובה של השחקנית הדרום קוריאנית האהובה עלי מכולן, יוּ אִין-נָה (Yoo In-na)!
כולם יודעים שאין-נה היא מתת האל לאנושות, ההגדרה המילונית לחמידות וחן, המותק שלא ידענו שאנחנו צריכים, קרן אור בעולם של אפלה. זו האמת לאמיתה, ואין דרך להכחיש את זה.
מה, תוכיחו שלא! זה כתוב באינטרנט!
אני זה שכתב את זה, ממש עכשיו בפיסקה הזאת, אבל זה עדיין נחשב!
אל דאגה, נדבר על כליל השלמות שהיא יו אין-נה כשנגיע לדרמה הקומית Touch Your Heart. כנראה בעוד שבועיים או שלושה, אבל לא בטוח. אני בהתלבטות על סדר הסקירות הבאות כרגע, אז תחזיקו מעמד...
ד.2) דמות ראשית גברית:
קוראים לו פָּארְק דוֹנְג-הוּן (Park Dong-hoon), ומשחק אותו שחקן שכבר דיברנו עליו בסקירה של Coffee Prince, לִי סוּן-קְיוּן (Lee Sun-kyun). בקופי פרינס (לפני 13 שנה) הוא שיחק את הצד הגברי של הזוג המשני, פה הוא השחקן הראשי.
שירה ציינה עוד כשראינו את קופי פרינס שהוא נורא דומה לעוזי חיטמן ז"ל, ששנינו חיבבנו מאוד, ולכן זיכתה את הסידרה בכינוי "מה עובר על עוזי חיטמן".
בכל אופן, למי שזוכר.ת מהסקירה של קופי פרינס (וזה בסדר גם אם לא), לי סון-קיון גם שיחק ב-Parasite, זוכה האוסקר לסרט הכי טוב של 2019, בתפקיד משנה - האבא ההייטקיסט העשיר.
הוא החל את קריירת המשחק שלו במחזות זמר בתחילת שנות האלפיים (שיחק את בראד במופע האימים של רוקי, ואת דני זוקו בגריז!). בטלוויזיה היו לו בעיקר תפקידי משנה זוטרים עד שלוהק ל-Coffee Prince ב-2007 כחלק מהזוג המשני. לאחר מכן החל לקבל תפקידים ראשיים בדרמות למיניהן, וגם שיחק בכמה סרטים מצליחים. הוא גם זמר, שר את אחד השירים בפסקול של Coffee Prince.
ה) דמויות משנה:
אני לא יודע כמה זה "רשמי," אבל ממה שראיתי עד כה, אם סידרה קוריאנית לא מוגדרת "דרמה רומנטית" או "קומדיה רומנטית" אז המבנה העלילתי הנפוץ של זוג ראשי וזוג משני לא מתקיים בה. אותו דבר קורה גם ב-My Mister, אין פה את המבנה הזה.
מה שכן יש לנו הוא אוסף של שחקנים ושחקניות ששורפים.ות את המסך בכישרון וכריזמה, עם דמויות ששוברות לנו את הלב, או מצחיקות אותנו, או מכעיסות אותנו עד שנרצה לתלוש שערות, או כל התשובות נכונות. לפעמים על אותה דמות בשלבים שונים של העלילה.
יש כל כך הרבה שחקנים.ות פה שעשו עבודה מדהימה, שזה קצת מבאס שאני לא יכול למנות את כולם.ן, כי הסקירות האלה כבר ככה ארוכות יותר ממה שרובנו נרצה לקרוא.
שני הבולטים הם האח הגדול והאח הקטן של הדמות הראשית, מופיעים בתמונה בראש הפוסט. האח הקטן יותר, מופיע הכי שמאלי בתמונה, משוחק על ידי סוֹנְג סֶה-בְּיוֹק (Song Sae-byeok) והגדול על ידי פָּארְק הוֹ-סָאן (Park Ho-san). שתי הדמויות והאינטראקציה שלהן עם דונג-הון, הדמות הראשית והאח האמצעי במשפחה, כתובות פשוט גאוני, והשחקנים עושים עבודת מופת, מצליחים לרגש, לעצבן, להעציב או להצחיק (מאוד!) בהתאם לסיטואציה.
גם השחקניות סוֹן סוּק (Son Sook) שמשחקת את סבתא של הדמות של IU, וגוֹ דוּ-שִים (Go Doo-Shim) שמשחקת את אימם של שלושת האחים הנ"ל, גונבות את רוב הסצנות בהן הן מופיעות, בתצוגת משחק פנטסטית.
עוד ראויה לציון השחקנית אוֹ נָה-רָה (Oh Na-ra), שמשחקת את בעלת הבר השכונתי ג'וּנְג-הִי (Jung-hee), וגורמת לנו להתאהב בדמות המעניינת והמיוחדת שלה.
3. סיכום והמלצת צפייה או אזהרה להימנע:
נו, תנו ניחוש.
לא, נו, תנחשו!
אהבתי או לא אהבתי? תנו ניחוש!!
אני מודה, גם אני ממש שונא שמכריחים אותי לנסות לנחש משהו שאין לי מושג לגביו. אבל פה אני חושב שפיזרתי מספיק רמזים כדי להבין שאני מאוד, מאוד מ-א-ו-ד ממליץ על My Mister!
זו סידרה שתגרום לכם.ן לבחון מחדש את מערכות היחסים שלכם.ן עם משפחה וחברים, להרהר בבחירות הקריירה שעשיתם.ן ולתהות לגבי חיי הקהילה שלכם.ן אם בכלל יש כאלה, ואולי לרצות כאלה אם אין.
למרות העלילה והאירועים המאוד קשים שמתרחשים בסידרה, יש בה גם כמויות עצומות של חן, חמלה, טוב לב, הומור ושמחה.
גם מבחינת איכות הפקה ובימוי, נדיר יחסית לראות משהו ברמה הזאת בסדרות הקוריאניות. זוויות צילום מבריקות, אפקטים מאוד עדינים שנעשה בהם שימוש מצוין, עריכה גאונית פה ושם… אני לא אומר שלא ראיתי עוד סדרות עם ערכי הפקה מצוינים, התעשיה הקוריאנית מאוד מקצועית, אבל באמת שפה הרמה מאוד גבוהה.
צפו בסידרה הזאת, גם אם דרמות קוריאניות הן ממש לא כוס התה שלכם.ן, אני מבטיח שלא תתחרטו!
4. סקירת עלילה על My Mister
<
<
>
<
>
<
>
<
>
<
|||| סכנה, ספויילרים! ||||
<
<
>
<
>
<
>
<
>
<
אוקיי, אז ככה: בהתחלה הלחיץ אותי לנסות לכתוב סקירת עלילה לסידרה הזאת, כי פחדתי לעשות לה עוול. ואז התחלתי לכתוב, ופתאום קלטתי - הרי העלילה פה היא לא איזה משהו חדשני ופורץ דרך! מה שהופך את הסידרה הזו ליצירת מופת זה לא הסינופסיס, אלא הפרטים הקטנים!
אלה הדיאלוגים, זוויות הצילום, המבטים מלאי המשמעות, הפעולות הקטנות שאחר כך מתבררות כהרות גורל. אלה הדברים שהופכים את הסידרה הזו לכל כך חזקה. לא סיפור המסגרת.
אז בעצם אין לי מה להילחץ.
נכון?
אהם.
בכל אופן, עסקים כרגיל. פשוט נספר על הרקע של הדמויות ואז נצלול לעלילה ולהיבטים שעניינו אותי לגביה.
*******אזהרות טריגר*******
אלימות קשה, התעללות בחסר ישע
הדמויות
קצת קשה לתת רק רקע לדמויות בסידרה בלי להיכנס קצת לעלילה, אז בואו נעשה את זה. זה הבלוג שלי, מותר לי!
לִי גִ'י-אָן (Lee Ji-an) בגילומה של IU, היא אישה בת 21, עניה מאוד, חסרת השכלה ויתומה. היא מטפלת בסבתה הסיעודית, חירשת אילמת, קרובת המשפחה היחידה שנותרה לה. בפרק הראשון בסידרה, אנו לומדים שג'י-אן לא שילמה כבר כמה חודשים לבית האבות הסיעודי בו שוהה סבתה. היא מבריחה את הסבתא מבית האבות, כי ממילא אין ביכולתה לשלם.
כשאמא של ג'י-אן נפטרה, בהיותה נערה צעירה, היא השאירה לה חוב עצום בידיו של מלווה בריבית. הנקודה הזאת היא קריטית בסיפור של ג'י-אן:
בגלל גילה הצעיר, ג'י-אן לא ידעה שהחוק הקוריאני מאפשר לה לסרב לקבל על עצמה את החוב של אימה. כלומר, הבורות שלה הכניסה אותה לחוב הזה, שלא באשמתה.
כמה שנים אחרי מות אימה, אותו מלווה בריבית תקף את סבתה בביתן (נזכיר - חירשת אילמת) בגלל איחור בתשלומים, וג'י-אן הרגה אותו עם סכין. סבתה הפכה לסיעודית בעקבות התקיפה, וג'י-אן נשפטה. בית המשפט פסק שההריגה הייתה מוצדקת, מתוך הגנה עצמית.
בנו של המלווה בריבית היה חבר ילדות של ג'י-אן. לאחר שהרגה את אביו הוא ירש את העסק המשפחתי, כולל החוב של ג'י-אן, ומאז הוא מתעלל בה. גם כנקמה על מות אביו, וגם כי הוא קצת מאוהב בה מאז שהיו ילדים. יש כמה סצנות במהלך הסידרה בהן הוא מכה אותה מכות רצח, הסצנות הכי גרפיות וקשות לצפייה בסידרה. הוא גם עושה ככל יכולתו לסכל את ניסיונותיה לסגור את החוב בכמה מקרים במהלך הסידרה, ובכלל לשבש את חייה ככל האפשר. לדוגמא, הוא הולך לבית האבות ממנו הבריחה ג'י-אן את סבתה, משלם את מה שהייתה חייבת שם, ומוסיף את זה לחוב שלה כלפיו.
חשוב לציין שיש דמיון מסוים בין סיפור חייה של IU לזה של ג'י-אן. כשהייתה ילדה, הוריה של IU נכנסו לחובות עצומים, והיא ואחיה הקטן עברו לגור עם סבתה לתקופה מסוימת וחיו בתנאי עוני קשים. לא דרמטי וקיצוני כמו מה שקורה בסידרה, אבל עדיין. IU משחקת את הדמות מעולה, ויכול להיות שזה קשור לזה. או שהיא פשוט שחקנית מוכשרת מאוד, גם אפשרות...
נחזור לג'י-אן. חייה הקשים הפכו אותה לקשוחה, אדישה (או פשוט מאוד מאופקת), שורדת בכל מחיר. אנחנו נחשפים לתכונות האלה בדקות הראשונות של הפרק הראשון, בסצנה גאונית שמעורבות בה זוויות מצלמה מתוך עיניה של… חיפושית. פרת משה רבנו. או מושית השבע, למען הדיוק המדעי. באמת, צריך לראות כדי להבין, זה מבריק. לא ספציפית הקטע של זווית המצלמה, כל הסצנה מבריקה. אנחנו לומדים את כל מה שנצטרך לדעת על אופיין של שתי הדמויות הראשיות לכל אורך הסידרה בסצנה הזאת, ושתיהן לא אומרות יותר משתי מילים במהלכה.
בכל אופן, ג'י-אן היא עובדת זמנית זוטרה בחברה שבה עובד גיבור הסידרה פארק דונג-הון, וכך מכירה אותו. הם עובדים באותו חלל פתוח, הוא המנהל הבכיר ביותר ב-Open Space בו הם יושבים, והיא העובדת הזוטרה ביותר.
פָּארְק דוֹנְג-הוּן (Park Dong-hoon), אותו משחק לי סון-קיון, הוא מהנדס בניין בחברת אדריכלות ופיקוח בניה ענקית, ראש צוות (General Manager) של אחד מצוותי הפיקוח. ג'י-אן עובדת באותו חלל פתוח עם הצוות שלו. דונג-הון נשוי, ויש לו ילד בן… 12 אני חושב, שלומד בחו"ל.
פארק דונג הון מצטייר בתחילת הסידרה כאיש נחמד מאוד, אבל לא פראייר. אנחנו רואים את זה ממש בתחילת הפרק באינטראקציה בינו לבין הכפופים לו בצוות. הם משוחחים עמו בנינוחות גדולה, קצת מקנטרים אותו, אבל הוא לא נשאר חייב. ניכר בהם שהם מחבבים ומכבדים אותו מאוד.
בפרק הראשון אנחנו גם לומדים שאשתו קָאנְג יוּן-הִי (Kang Yoon-hee), אותה משחקת בכישרון רב לִי גִ'י-אָה (Lee Ji-ah) היפהפיה, לא סתם בוגדת בו, אלא עושה זאת עם מנכ"ל החברה בה הוא עובד. שהיה זוטר ממנו כשלמדו באוניברסיטה!
זה משמעותי!!
בתחילת הסקירה שלי על Something in the Rain ציינתי שיש איזה עניין של החברה הקוריאנית סביב הפרשי גילאים, ותק, ודברים כאלה. אז מסתבר שאם מישהו היה מתחתיך באוניברסיטה, הוא אמור להראות לך כבוד גם אחרי שסיימתם ללמוד? או משהו כזה. אני חושב. לא יודע. לא לגמרי הבנתי. זה מוזר. אבל זה עניין שם בקוריאה.
בכל אופן, המנכ"ל ממש לא מראה לו את "הכבוד הראוי," או מה שזה לא יהיה, ויש ביניהם איזו עוינות שהסיבה לה לא ממש ברורה בהתחלה, אבל מאוד ברור שהיא קיימת.
אז העובדה שיון-הי בוגדת בו דווקא עם המנכ"ל היא כביכול כואבת במיוחד. לי ג'י-אה עושה עבודה כל כך טובה בלשחק את האישה הבוגדנית הרעה בתחילת הסידרה, שאני וזוגתי שירה (טוב, בעיקר שירה) שנאנו אותה בכל ליבנו רוב הסידרה, כולל קללות שהשתיקה יפה להן. יש לה redemption arc, ניגע בזה בקצרה אחר כך, ולקראת סוף הסידרה כבר… טוב, לא ממש חיבבתי אותה, אבל כן סלחתי לה, חלקית. הסידרה הצליחה להציג אותה כאישה טובה שעשתה טעות מתוך מצוקה, ולא אישה רעה שעשתה מעשה זדון. זה לא דבר פעוט, כבוד לכותבת!
לפארק דונג-הון יש גם שני אחים. אחיו הגדול נמצא בחובות ופרוד מאשתו אחרי שהעסק שלו כשל. אחיו הקטן היה במאי סרטים מבטיח לפני עשרים שנה, אבל ההבטחה לא התקיימה ועכשיו הוא בעיקר מובטל. מדובר בשתי דמויות מורכבות, מצחיקות ונוגעות ללב, ומשוחקות נפלא.
את המשפחה משלימה המטריארכית, אמא של שלושת האחים בְּיוּן יוֹ-סוּן (Byun Yo-soon). היא אישה קשוחה שגידלה את ילדיה לבדה, והיום עסוקה בעיקר בלדאוג לכולם. שני האחים הלא מוצלחים של דונג-הון גרים אצלה (דונג-הון הוא כמובן האח המוצלח, עם העבודה הטובה ונשוי לעורכת דין מצליחה, וכל זה. אבל בלי לחץ...).
פירוט וניתוח העלילה
כפי שכבר אמרתי, עלילת הסידרה היא לא איזה משהו סופר חדשני ומהפכני. זה הניואנסים והיחסים בין הדמויות שהופכים את הסיפור למעניין ומצוין.
אז מה קורה פה בעצם?
בחברה בה עובדים דונג-הון וג'י-אן יש מאבק כוח. הולכת להיות הצבעת אי-אמון במנכ"ל, שאם יפסיד בה, יצטרך לעזוב והחברה תמנה מנכ"ל חדש. ההצבעה מאוד צמודה, ושני הצדדים מתחילים במהלכים להדיח דירקטורים שיצביעו בניגוד לעמדתם ולהחליפם באנשים נוחים יותר.
ניסיון של המנכ"ל ועושי דברו להפליל את אחד הדירקטורים בחברה בשוחד "נופל" בטעות על פארק דונג-הון, כי יש להם שם מאוד דומה (לדירקטור קוראים פארק דונג-און).
אגב, משהו מגניב שגיליתי על קוריאה - יש להם ממש מעט שמות משפחה במדינה, פחות מ-300! משהו כמו 20 אחוז מהמדינה הם "קים", איזה 15 אחוז הם לי, 10 נוספים הם פארק, וכל השאר מתחלקים למאתיים ומשהו שמות אחרים. אז זה שיש כמה אנשים עם אותו שם משפחה ממש לא אומר שהם קרובי משפחה, וגם לא נדיר לראות שני אנשים עם שם מלא זהה. קצת כמו כהן ולוי, אבל במספרים הרבה יותר גדולים.
ההסתבכות של דונג-הון בפרשת השוחד מסתיימת די מהר ושמו מטוהר, אבל בדרך גם ג'י-אן נהיית מעורבת, עזבו איך בדיוק. היא גם מגלה, בגלל שיש לה אומץ ועורמה שלא מהעולם הזה, את כל המזימה של המנכ"ל ועושי דברו. כלומר, היא מבינה שהוא רצה להפליל את הדירקטור ובטעות הגיע לדונג-הון. היא אפילו מגלה שלמנכ"ל יש רומן עם אשתו של דונג-הון, ושישמח להיפטר ממנו. וכל זה לפני הפרק השלישי! וזה עובד טוב בתסריט ולא מופרך בכלל! באמת!
ג'י-אן, שנואשת לכסף כדי להוריד מעליה את המלווה בריבית המנוול, מציעה למנכ"ל לתת לה להיפטר בשבילו גם מהדירקטור, וגם מדונג-הון. הוא מסכים. חבר ילדות שלה שהוא סוג-של-האקר עוזר לה, וביחד הם באמת "נפטרים" מהדירקטור (גורמים להורדה במעמדו והעברתו לסניף אחר ורחוק של החברה), וג'י-אן גם מתקינה תוכנת ציתות על הטלפון של דונג-הון. מרגע זה היא מאזינה לכל רגע ורגע בחייו. במקביל, היא מתקרבת אליו, בניסיון ליזום איתו רומן, או לפחות מראית עין של כזה, כדי שתוכל לגרום לפיטוריו כפי שסגרה עם המנכ"ל.
דונג-הון לא נופל במלכודת, אבל הוא וג'י-אן כן מתקרבים, ונוצרת ביניהם ידידות אמיצה. מסתבר שהחורבה שהיא גרה בה היא בשכונה שלו, אז הם גם גרים לא רחוק זה מזו, והוא נחשף לאט לאט לסיפור חייה הקשה, פוגש את סבתה, וכו'.
דונג-הון מועמד להחליף את הדירקטור המודח בתפקיד, וברור לכולם שאם ייבחר, הוא יצביע נגד המנכ"ל בהצבעת האי-אמון. אז יש המון פוליטיקה תאגידית שנכנסת לפעולה. אם נקפוץ לסוף, גם ג'י-אן וגם יון-הי, אשתו של דונג-הון, "עוברות" לצד שלו, ועוזרות לו לעצור את הניסיונות לטרפד את מינויו לדירקטור, וכתוצאה, לגרום לפיטורי המנכ"ל. ביחד הם מביאים למאסרו של המנכ"ל על חלק מהמעשים הלא חוקיים שעשה (בעיקר ההפללה של הדירקטור בהתחלה), ושג'י-אן הייתה מעורבת בהם.
דונג-הון ומשפחתו (האחים שלו וגם אשתו) עוזרים לג'י-אן לצאת מהצרות שלה, גם המשפטיות וגם עם המלווה בריבית, וגם עוזרים לה לקיים הלוויה מכובדת לסבתה כשזו מתה (כל ההתרחשויות סביב ההלוויה הן מאוד מרגשות ומרחיבות לב, יכול להיות שהיה בכי על הספה אצלנו).
גם כאן, כמו בשתי הסדרות שכבר סקרתי, יש לנו קפיצה בזמן בסיום הסידרה. אני חושב שזה בערך שנה קדימה, אבל לא זוכר אם מציינים את זה במדויק. רגע לפני הקפיצה ג'י-אן עוברת לעיר בוסאן, להתחיל עבודה נורמלית שסידרו בשבילה, כחלק מהעזרה שנתנו לה.
גם רגע לפני הקפיצה, אנחנו רואים שיש שיפור ביחסים בין דונג-הון ויון-הי, אבל הם לא חוזרים להיות זוג אוהב. היא עוברת לחו"ל להיות עם בנם. אנחנו רואים את דונג-הון בודד בביתו, בוכה בכי מר, ואז קורה המעבר.
אחרי הקפיצה אנחנו רואים אותו עדיין חי לבדו. הוא עזב את החברה בה הכל קרה ולקח את הצוות שלו איתו. פתח עסק קטן לפיקוח בניה, בו הוא המנכ"ל. יש גלריה של תמונות של יון-הי עם בנם על שולחן המשרד שלו, והיא נראית מאוד מאושרת עם הילד.
מראים את ג'י-אן במקום העבודה שלה ונראה שהיא בקשרי חברות טובים עם עמיתותיה, וגם מלמדת שפת סימנים איפשהו (במהלך הסידרה היא תקשרה עם סבתה בשפת סימנים). החברה שבה היא עובדת בבוסאן העבירה אותה לסיאול כי היא טובה מאוד בתפקידה, ויום אחד היא ודונג-הון נפגשים במקרה במסעדה בזמן ארוחת צהריים, מדברים קצת, מבטיחים להיפגש לאיזו ארוחה, ונפרדים בלחיצת יד וחיוכים רחבים.
מי היה מאמין שלחיצת יד פשוטה בין שתי דמויות תגרום לי לבכות ככה, בחיי.
דברים שמעניין אותי לדבר עליהם
יש כמה נושאים שאני רוצה לדבר עליהם עכשיו, בהקשר של התמות של הסידרה ואיך הן התחברו אלי במהלך הצפייה. או איך אני התחברתי אליהן, בעצם, לא?
א) אני לא בטוח אם זה "עוני מול אושר" או שיש פה משהו עמוק יותר, אבל בכל אופן:
יש איזה עניין עם פריבילגיות, לפיו מי שיש לו את הפריבילגיה בדרך כלל לא מודע אליה. אני מצאתי לזה ביטוי מאוד חזק בסידרה, בבורות שיש לג'י-אן לגבי הזכויות החוקיות שלה. בתור נערה צעירה היא לא ידעה שהיא לא חייבת לרשת את החוב של אמא שלה, וזה דפק אותה לשנים רבות.
באיזשהו שלב בסידרה היא מספרת לדונג-הון שאין לה כסף לשים את סבתה במוסד סיעודי, והוא אומר לה בדרך אגב שהיא רק צריכה למלא כמה טפסים, ואז המדינה תדאג לה. הפרצוף של ג'י-אן באותו רגע, כשהיא מבינה שיכלה לספק לסבתה חיים נוחים ללא עלות כבר לפני שנים, נחרט לי בזיכרון.
כל הפרסים ש-IU זכתה בהם על משחקה בסידרה מוצדקים רק על הסצנה הזאת, גם אם הייתה עושה עבודה פחות טובה בשאר הזמן (והיא לא, היא מושלמת בתפקיד).
המעניין הוא שג'י-אן היא אישה מבריקה וחריפה, זה לא שהיא סתם "לא טרחה" לברר את זכויותיה. היא באה מעוני ומצוקה כל כך גדולים, בהם אף אחד אף פעם לא היה בצד שלה, וכנראה לא עלה בדעתה לבדוק אם יש איזה מנגנון רווחה שיכול לעזור לה.
ולדונג-הון זה כל כך מובן מאליו שהוא אומר את זה בהיסח הדעת, כי "כולם יודעים את זה."
ב) עוד משהו שהיה מאוד משמעותי לי בצפייה הוא הנושא של מעשים והשלכות, ושל מחילה. בקו העלילה של ג'י-אן והמלווה בריבית שמתעלל בה (משוחק מדהים בידי גָ'אנְג קִי-יוֹנְג, אגב. Jang Ki-yong באנגלית). מעשי ההורים שלהם, אמא של ג'י-אן ואבא של המלווה בריבית, השפיעו שנים קדימה על חיי ילדיהם. הם הפכו מחברי ילדות לאויבים מרים. לקראת סוף הסידרה מצליח המלווה בריבית לסלוח לג'י-אן על שהרגה את אביו, וגם עוזר לה ברגע מכריע.
אנחנו גם רואים את דונג-הון ויון-הי סולחים זה לזו. היא סולחת לו על חלקו בהרס הזוגיות שלהם, והוא סולח לה על הבגידה. הם אמנם לא משקמים את הזוגיות שלהם במלואה, אבל לא מתגרשים (רק חיים במדינות שונות) ומתקבל הרושם שהם לפחות ביחסים ידידותיים.
צד אחר של התמה הזו, של מעשים והשלכות, גלום במסר שהסידרה מעבירה לנו באופן לא גלוי מדי, אבל מאוד עקבי: אם נהיה טובים לאחרים זה ישתלם לנו. נקרא לזה קארמה, או שלח לחמך על פני המים, לא משנה.
דונג-הון הוא אדם טוב והגון, זה מובהר לנו מהרגע הראשון בסידרה. והוא נשאר כזה גם מול מצבים בהם הוא כועס או פגוע, מול אשתו שבגדה בו עם המנכ"ל השנוא, ומול ג'י-אן עצמה שתמרנה אותו וצותתה לחייו במשך זמן ארוך, גם אחרי שהחליטה שהיא בצד שלו. ההתעקשות שלו לא לנקום בהן, להמשיך לנסות לעשות את הדבר הנכון גם למי שפגעו בו, זה מה ש"מציל" אותו בסוף במאבק נגד המנכ"ל והמזימות שלו.
ג'י-אן עוברת לצד שלו למרות שהמצוקה הכלכלית שלה מנחה אותה לפעול נגדו, וגם אישתו מחליטה לקחת את הצד שלו ולצאת נגד המאהב שלה, בגלל שהיא יודעת שלמרות שיחסיהם מפורקים, הוא לא התכוון לגרום למצב הזה, והזוגיות שלהם הגיעה לאן שהגיעה כי שניהם לא ידעו איך לעצור את ההידרדרות (רמז - נסו לדבר על הרגשות שלכם.ן לפעמים? זה יכול לעזור…).
גם ליון-הי, חלק מהמחילה לה היא זוכה היא תוצאה של בחירתה לעזור לג'י-אן. שיתוף הפעולה שלה ושל דונג-הון כדי לעזור לה מאפשר להם להתעלות מעל לכאב והכעס ששוררים ביניהם.
ולבסוף, גם ג'י-אן בעצמה זוכה למצוא שלווה בחייה בזכות זה שבחרה לעשות את הדבר הנכון, למרות הסכנות הכרוכות בכך (הייתה יכולה לגמור בכלא על חלקה במעשי המנכ"ל). יש עוד דוגמאות לזה בסידרה, עם דמויות המשנה, אבל יש כל כך הרבה מהן שלא אוכל להכניס את כולן ואני חושב שהעברתי את הנקודה.
ג) חיי קהילה ומשפחה הם נושא מאוד משמעותי בסידרה. אנחנו נחשפים לא רק למשפחתו של דונג-הון, אלא גם לקהילה שחיה בשכונה שלו, ואיתה הוא ושני אחיו שותים בבר השכונתי, משחקים כדורגל, וכו'. אוסף של דמויות שונות ומשונות, תומכים זה בזה כשצריך, מעצבנים אחד השני לפעמים עד שהולכים מכות, וכדומה. בכמה וכמה מקרים בסידרה אנחנו נחשפים לכוח המיטיב שיש לקהילה בחייהם של החברים בה, וזה גרם לי להרהר בהיעדרה של קהילה פיזית בחיי (קהילות רשת דווקא יש לי מספיק). אישית הגעתי למסקנה שאני בסדר עם מצבי, אבל זו הייתה מחשבה מעניינת מאוד.
זהו להפעם, נתראה בבורחנות של יום ראשון.
Comments